כאשר נתקלתי במאמר הזה ב-YNET ידעתי שאני חייבת לספר לכם עליו. מי שעוקב אחרי כבר תקופה יודע שאני כתבתי כבר רבות על כאב כרוני ואני מנסה כבר תקופה ארוכה להנגיש את הנושא הזה עד כמה שיותר לכל המתאמנים שלי ובכלל לכלל הציבור.....
אתם יודעים כבר שהמחקרים האחרונים שסיפרתי לכם עליהם מסבירים לנו שכאב כרוני הוא כאב במערכת העצבים המרכזית (הכוונה למוח ועמוד השדרה) או כמו שאומרים "הכל בראש".....
אני כמובן ממליצה לכם לקרוא את המאמר המלא כי הוא פשוט מרתק אבל מי שלא רוצה אני בשמחה אסקור את הנקודות החשובות המופיעות בו בתקווה שזה יסייע לכם להבין טוב יותר מה זה כאב כרוני ולמה ניתן להיפרד ממנו בדרכים לא פולשניות, ללא כדורים או זריקות אלא פשוט על ידי הבנה של המנגנון של הכאב הכרוני.
במאמר מספרים לנו דורון כהן ותמר שגיא, פיזיותרפיסטים שתרגמו והוציאו לאור את הספר "להסביר כאב", המבוסס על שיטת הטיפול בשם זה EP) Explain Pain ). מהו כאב כרוני ומדוע ניתן על ידי הסבר והבנה של התהליך המתרחש בגופנו להקל על כאבים כרוניים.
כאב הוא עבודת פרשנות של המוח
"הרציונל של 'להסביר כאב' מבוסס על כך שכאב אינו זהה בהכרח לפגיעה ברקמות. כאב הוא פרשנות של המוח", מסבירים כהן ושגיא, "ולכן התפיסה של המצב, האמונות שלנו על הכאב והידע שלנו על המתרחש במוח ובגוף כשחשים כאב עשויים להשפיע ישירות על חוויית הכאב".
כהן ושגיא מספרים שמפתחי גישת ,EP פרופ' לורימר מוזלי, מומחה למדעי המוח והעצבים, וד"ר דיוויד באטלר, שהתמחה בחינוך ובפיזיותרפיה, לא הסתפקו בדיווחי המקרים על כאב באיברי פאנטום, אלא ערכו ניסויים שהוכיחו שאנשים מסוגלים לחוש כאב גם כששום דבר אינו מתרחש בגופם. באחד הניסויים הם הראו שיש אנשים שמדווחים על כאב ביד תותבת שמניחים ליד גופם, ויש אפילו כאלה שחשים כאב ביד של איש אחר שאשליה אופטית גורמת להם לחשוב שהיא שלהם.
ויש גם מקרים הפוכים, כלומר אלה שבהם אנו אמורים לחוש כאב באיבר מסוים, אבל אנחנו לא. כך לדוגמה, ידועים מקרים של אנשים שהגיעו בגיל מבוגר לצילום שגרתי וגילו שיש להם קליע בגוף שכנראה נמצא שם כמה עשורים מאז שירותם הצבאי אבל הם לא הבחינו שחדר לגופם. אחרים הגיעו לחדר המיון כשסכין תקועה בגופם בלי לדווח על כאב דרמטי.
נוסף על אלה, יש רבים שצילום גב מראה אצלם על דיסק פרוץ או נזק לעצבים אך הם מעולם לא התלוננו על כאב גב. והדוגמה הנחמדה ביותר של צמד הפרופסורים היא אולי זו של שחקן כדורגל שקבוצתו מסתערת עליו ומפילה אותו לרצפה לאחר שהבקיע גול - וכל מה שהוא חווה זה התעלות ושמחה. אדם אחר שאותה קבוצה הייתה מסתערת עליו ברחוב היה ודאי אץ לבית החולים כדי לטפל בחבלות ובכאבים.
כאב הוא אשליה
לפי פרופ' מוזלי, כאב הוא אשליה בדיוק כמו אשליות אופטיות. ההבנה שכאב הוא אשליה שמייצר המוח ולאו דווקא עדות לנזק ברקמות היא עצמה סוג של מידע שהמוח מביא בחשבון. למעשה, זאת בדיוק הסיבה לכך שהגישה יכולה לסייע למוח שלכם (או לכם, אם אתם מעדיפים) להבין שאיתות הכאב איננו בהכרח עדות למשהו נוראי שמתרחש בגב, בבטן או ברגל שלכם, וכך להפחית את הסיכון שהוא יפעיל את מערכת ההתרעה, כלומר ייצר כאב.
"הגישה מתאימה במיוחד לכאבים שלא תואמים את חומרת הפגיעה ברקמות", מחדדים כהן ושגיא.
כאבים שמופיעים פתאום בלי שום סיבה נראית לעין.
כאבים שלא מתיישבים עם הפציעה (נחתכת באצבע וכואבת לך כל הגפה), ובפרט כאבים מתמשכים.
כאב עיקש שמציק הרבה אחרי שהפציעה התחוללה, אחרי שהדלקת עברה ואחרי שהצלקת הגלידה, אינו נובע יותר ממסר שמגיע מהרקמה אלא הוא תוצר של סוגי מידע שונים שמגיעים למוח ואינם קשורים לפציעה.
פעמים רבות הסיבה העיקרית לכאב היא עלייה ברגישות לכאב שהתחוללה בעקבות התקף הכאב.
פרופ' מוזלי מסביר כאבים עיקשים כמצב שבו העצבים, שהתאמנו זמן מה בהעברת מסרי סכנה, נהיו כל כך מיומנים וזריזים במלאכה, שהם עושים זאת במהירות וביעילות וגורמים למוח לייצר אזהרת כאב גם בגלל דברים פעוטים. למעשה, ככל שהכאב הולך ומתמשך, הקשר בינו למצב הרקמה הולך ומתרופף. במצבים האלה, כאמור, הסיכוי להטבה באמצעות הכלי ההסברי גבוה יותר. ברשימת הבעיות הרפואיות שהן מועמדות טובות לטיפול באמצעות הגישה נמצאות:
סוכרת (הגורמת לתסמונות כאב שונות),
פיברומיאלגיה,
תסמונת התשישות הכרונית,
דלקת מפרקים ניוונית,
דלקת מפרקים שגרונית,
כאבי גב תחתון,
צליפת שוט
מרפק טניס.
כאב הוא מערכת סופר-מורכבת
השחקנים העיקריים שמעורבים ביצירת כאב:
חיישנים קולטני הסכנה. החיישנים האלה רגישים לטמפרטורה (כווייה), ללחץ (צביטה) או לכימיה (צריבת סרפד). הם מעבירים את המידע באמצעות כימיקלים עד לתאי העצב של מערכת העצבים המרכזית, וזו מעבירה את המידע למוח.
סביב העצב העולה למוח מתרוצצים עוד המון כימיקלים שונים שמגיעים ממקומות שונים ומעבירים מסרים - והשקלול שלהם הוא שיקבע איזה מידע יקבל המוח שלכם בסופו של דבר.
חלק מהמסרים שמגיעים ל"אזור המפגש" בין העצבים המגיעים מהפריפריה לעצב העולה למוח מקורם במוח עצמו. חלקם מגיעים מאזורי זיכרון וקוגניציה ומשדרים את רמת המסוכנות של האותות המגיעים מהחיישנים
כשהמוח מפרש את המצב כ"מסוכן" הוא מפריש כימיקלים אחרים שמגבירים את רמת הכאב,
רמת הסכנה שיש באיום עליכם באופן אישי. עשויה לשנות את הפרשנות לכאב וכפועל יוצא מכך גם את עוצמתו.
כך למשל:
פציעה באצבע תגרום כאב רב יותר לכנר מאשר לרקדן;
חצ'קון יגרום לכאב רב יותר לפני דייט ראשון;
כאב צפוי נחווה כעוצמתי פחות מכאב מפתיע;
המצב הכלכלי של אדם במדינה שבה טיפולי השיניים יקרים משפיע על עוצמת כאב השיניים שהוא חש.
ואם לחזור לרגע לדוגמה של שחקן הכדורגל שהבקיע גול, זהו חלק מההסבר לכך שכששחקני הקבוצה קופצים עליו, הוא לא חווה כאב כמו שחווה אותו אדם שבריונים ברחוב קופצים עליו. יתרה מזאת, זאת אחת הסיבות שבגללה לימוד הביולוגיה של הכאב יכול לגרום למוח להבין שהכאב שאתם חווים אינו "סכנה".
אשמח אם תשתפו את הפוסט הזה ותעזרו לי להגיע לעוד אנשים :)
או שתתקשרו עוד היום ונתאם לכם שיעור ניסיון 072-2122408 או הקליקו פה
שלכם,
סילבנה קמחי מן סטודיו קונטרולוג'י